מה קורה כשההחלטה להיפרד מגיעה דווקא רחוק מהבית, במדינה זרה ורחוק מהתמיכה המוכרת בארץ? על "המשבר הכפול" של גירושין ברילוקיישן, האתגר הרגשי הייחודי של הילדים (ילדי תרבות שלישית), והמלכודת הכי שכיחה של קבלת החלטות מתוך הצפה רגשית.

שנים אני חוקרת חוסן נפשי בקליניקה, אבל את השיעור הכי עמוק קיבלתי דווקא בשורה הראשונה בהאנגר 11. על כוחן של מילים, על 'סביבה מחזיקה' ועל האהבה כדרך לריפוי. לקריאה על המנטרה של אלי שרעבי והחוסן של אלון אהל.

מערכת יחסים בין הורים וילדים והפצעים שנשארים בבגרות "מקום שמח" של נועה קולר היא סדרה גאונית שמציגה על המסך מערכות יחסים בצורה הכי אותנטית שיש, עם טקסטים שהם ממש לא פוליטיקלי קורקט ומאפשרת לנו שיח פנימי כנה על זוגיות, הורות ומערכות יחסים במשפחה. הפעם אני רוצה להתעכב על מערכת היחסים בין ורד לאמא שלה, אמא מזדקנת, חולה, לא מהסוג שקל לאהוב ובנוסף גם מדוכאת ורוצה למות. הטיפול בהורה מבוגר הוא הרבה יותר מקניית תרופות או נסיעה לרופא, זה מפגש מחודש עם פצעי הילדות שלנו ועם מערכת היחסים

לפעמים מה שפוגע בילד זה לא צעקות, אלא שתיקה קרה. לא מילים גסות, אלא מבט שמערער לו את הערך. ביקורת קבועה, שליטה, התעלמות, אהבה עם תנאים, אלה סימנים שקטים של הורות רעילה . כשילד נחשף שוב ושוב לדינמיקה כזו, הוא מתחיל לשאול את עצמו: "אולי באמת אני לא בסדר? אולי אני הבעיה?" כאן נכנס התפקיד שלך ההורה המיטיב . את לא יכולה לשנות את ההורה הפוגע, אבל את כן יכולה ללמד את הילד שלך לא להפנים את הרעל . את יכולה ללמד אותו איך לשמור על הנפש שלו שלמה, גם כשהוא שומע ביקורת, השפלה או התעלמות מה

מהו פצע הילדות "לא אוהבים אותי"? יש פצע ילדות אחד שאני פוגשת שוב ושוב אצל מטופלים בקליניקה. הוא כואב בלב, שקט מבחוץ, אבל משפיע על כל מערכת יחסים בחיים: בזוגיות, בהורות, מול משפחה וחברים. הפצע הזה נקרא: "לא אוהבים אותי" זה התחיל בילדות, לא תמיד בהיעדר אהבה מוחלטת, אלא פעמים רבות כי לא קיבלנו את סוג האהבה שהיינו זקוקים לה : חיבוק, מילים טובות, הקשבה ונוכחות. ייתכן שההורים שלנו היו עסוקים מאוד, ביקורתיים, שתלטניים או שהאהבה שלהם הרגישה מותנית: ר ק כשהיינו נחמדים, מוצלחים, מרצי