המחשבה שהכי מטרידה הורים בהחלטה להיפרד וגורמת להם לתחושת פחד ולדחיית הפרידה עצמה היא המחשבה - מה יהיה עם הילדים?. במאמר הבא אני מסבירה בקצרה איך השלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד בשילוב הפרידה יכולים להשפיע עליו. חשוב לקחת בחשבון שזאת לא מתמטיקה, יש המון גורמים שמשפיעים על הסתגלות הילד לגירושים ביניהם: אופי הילד, כוחות הנפש שלו, הסביבה בה הוא גדל, ועוד. לכן, במידה ואתם מרגישים שהפרידה משפיע על הילדים שלכם (ולא בכיוון שהייתם רוצים) חשוב לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע.
נתחיל עם הקטנטנים –
האם גירושים יכולים להשפיע על תינוקות בגיל 0-2?
הורים שנפרדים כשיש להם תינוקות נוטים לחשוב שהגירושים לא משפיעים על התינוקות הרכים. הנחה זו אינה נכונה. תינוקות חשים את השינויים שקורים סביבם ברמה אנרגטית וחווייתית אך אינם מסוגלים להבין את השינויים ברמה הקוגניטיבית ולהכיל אותם.
פעמים רבות הורים בתהליכי פרידה עסוקים בכאב שלהם ופחות במה שקורה סביבם מה שגורם לתינוקות בגילאים הללו לחוש בלבול וחרדה אשר יבואו לידי ביטוי בחוסר שקט, רגרסיה, סירוב להיפרד מההורה ועוד.
שנות הינקות 0-2 הן קריטיות להתפתחות הנפשית והרגשית של הילד ולאיזה מבוגר הוא יגדל להיות. זהו השלב שבו מתחיל תהליך ההתקשרות עם ההורים. ההתקשרות, כפי שהגדיר אותה ג'ון בולבי, היא הנטייה המולדת של התינוק לחפש את קירבת הוריו, ליצור איתם התקשרות בטוחה ולהרגיש מוגן ובטוח בקרבתם. כדי שהתקשרות בטוחה אכן תתפתח (השאיפה של כולנו) ההורים נדרשים להבין את איתותי התינוק ולהגיב לצרכיו בעקביות ורגישות, כך הוא למד שצרכיו נענים והוא יכול לסמוך על תמיכת האדם המטפל בו. וכהמשך ישיר לכך, הוא מבסס את האמון שלו בעולם ומרגיש ראוי לאהבה (דבר שישפיע בעתיד על מערכות זוגיות שיהיה בהן ועל ההורות שלו).
מה משפיע על יצירת התקשרות לא בטוחה?
מחקרים מצאו כי אי זמינות רגשית של המטפל ניבאה התקשרות לא בטוחה ב-100% מהמקרים. בנוסף, מטפל לא עקבי, אדיש לתינוק או ממש דוחה את התינוק כשהוא מחפש קירבה פיזית יכולה להוביל להתפתחות התקשרות נמנעת. התינוק מוצף ברגשות של פחד, כעס וצער, והתחושה פנימית שלו היא שהוא אינו ראוי לאהבה. תינוק מתקשה לעמוד בפרידה ממושכת מהוריו, ולאחר היעדרות ממושכת של אחד ההורים הוא יכול להגיב אליו ע"י התעלמות ודחייה בדומה לתינוק עם התקשרות נמנעת. ולכן חשובה מאוד הקביעות בקשר.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהתינוק שלנו יפתח התקשרות בטוחה?
1. זמינות רגשית – במידה ואתם מבינים שאין לכם זמינות רגשית לתינוק שלכם ואתם לא מצליחים לגייס את הכוחות ולהתעלות מעל המשבר האישי שלכם, אנא פנו לטיפול או כל דבר אחר שייתן לכם שקט נפשי ופניות רגשית. בבקשה אל תישארו לבד עם הקושי.
2. קביעות ויציבות – התינוק זקוק לקשר יציב וקבוע עם שני הוריו. ולכן, בשנים הראשונות כדאי להימנע מפרידות ארוכות מאחד ההורים.
3. תמיכה חברתית – אם אנחנו לא יכולים לטפל בתינוק, לדאוג שיהיה לפחות מטפל אחד (גם אם זו מטפלת או סבא) שעונה באופן קבוע ויציב לצרכיו ואיתותיו של התינוק. רצוי בשלב הזה גם להיות מוקפים באנשים שתומכים בנו ויכולים לסייע לנו עם הילדים (סבא, סבתא, חברים, שכנים וכד').
למה זה חשוב?
כי תינוקות עם התקשרות בטוחה חברותיים יותר ומתמודדים טוב יותר עם בעיות חדשות. ילדים אלו מתפקדים טוב יותר בזירה החברתית, יש להם מידה רבה יותר של הערכה עצמית חיובית, בטחון עצמי, עצמאות, יכולת לאמפתיה והפגנת רגשות חיוביים.
איך הגירושין משפיעים על ילדים בגילאי 3-5?
נתחיל בקסם של הגיל הרך, במתוקים האלה שמתחילים ללכת ולחקור את העולם סביבם, רוצים לעשות הכל לבד ומתחילים לפתח עצמאות. הם עדין תלויים בנו, פגיעים וזקוקים להמון תשומת לב, חום ואהבה. ההורים והבית הם כל עולמם וכשהבית מתפרק הם מרגישים שכל עולמם קרס. מבחינה קוגניטיבית, אין להם עדין את היכולת להבין את משמעות המילה 'גירושין'.
הגיל הרך מאופיין בתפיסה האגוצנטרית. הילד מאמין שאחרים חושבים, מרגישים וחווים את החיים כפי שהוא חווה אותם (מנק' מבטו) תפיסה זו מקשה על הילדים להפריד בין מה שקורה להורה ובין מה שקורה להם. בשלב התפתחותי זה הילדים מתקשים להפריד בין דמיון למציאות. לעיתים הם "בורחים" מהמציאות אל עולמות הדמיון כמקום מפלט, וזאת מתוך רצון להתעלם מהמצב שקורה בבית.
פרידה של ההורים בשלב זה עלולה להיות משבר קשה עבור הילדים. הם חוששים שפרדת הוריהם תגרום לנתק מאחד ההורים ולחשש שאותו הורה כבר לא אוהב אותם. רבים מהם מאמינים שמעשיהם והתנהגותם הם אלה שגרמו לגירושין וכתוצאה מכך הם מוצפים בתחושת אשמה. לפעמים הם מאמינים שהם יכולים לגרום להורים לחזור ולהיות יחד ומתחילים בניסיונות (מתוקים) לחבר ביניהם. כשזה לא עולה בידם הם חשים חוסר אונים ותסכול, כאילו איבדו את יכולת השליטה.
הילד עלול להגיב לפרידה בעצב, פחד מדחייה ונטישה, בכי כשאחד ההורים נפרד ממנו, חרדה וכעס. הכעסים יכולים להתפתח לגילויי תוקפנות (גם בבית וגם בגן) וכך עשויה להיפגע התדמית החברתית של הילד ובעקבותיה עשויים להתעורר קשיים נוספים.
כיוון שאחת המשימות העיקריות של ילדים בגיל הרך היא גמילה – שליטה בצרכים. כאשר ילד נמצא במצוקה עקב הפרידה וחש שהוא איבד את יכולת השליטה המצוקות עשויות לבוא לידי ביטוי בהתנהגות של שליטה/חוסר שליטה בשלושת הדברים שנמצאים בשליטתו: צרכים, אוכל ושינה. הילדים עלולים להגיב ברגרסיה שתתבטא בשינויים בהרגלי השינה, הניקיון והאכילה, ובנסיגה לשפה ילדותית יותר.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל על המצב?
- לשמור על השיגרה שהילד רגיל אליה ואם אפשר להמעיט בשינויים.
- לשמור על קשר יציב וקבוע עם שני ההורים.
- להגיד לילד שהפרידה לא קשורה אליו ואינה באשמתו, הוא הכי מקסים העולם.
- לדבר עם הילד על תחושותיו ולתת לו להביע כעס, תסכול או כל רגש אחר שעולה.
- לאפשר לו להביע געגוע להורה השני ולהסביר שזה טיבעי לגמרי לחוש געגוע.
- לתת לו המון אמפתיה בתחושת החסר של ההורה השני.
- לחבק, לנשק, לתמוך כמה שיותר.
איך הגירושין משפיעים על ילדים בגילאי 6-8 (כיתה א'-ב')?
ילדים שהוריהם מתגרשים בגילאים אלו כואבים את הפרידה. המסגרת המשפחתית נתפסת בעייני הילדים כמסגרת יציבה, כעוגן שממנו ניתן לצאת מהבית ולחקור את העולם. פירוק המסגרת מערער אצלם את האיזון ותחושת היציבות. הרבה פעמים הבשורה על הפרידה נופלת עליהם כרעם ביום בהיר הם בשוק, המומים ותוהים... למה?. הם עדין לא מבינים מערכות יחסים לעומקם ומבחינתם עדיף בית אחד עם מריבות (ברמה סבירה) מאשר שני בתים נפרדים.
הם צריכים זמן לעכל את השינוי, הם שואלים שאלות בניסיון להבין מה משמעות השינוי וכיצד ישפיע על חייהם וכתוצאה מכך עלולים להתעורר אצלם פחדים לגבי העתיד. כמו בשלב לפני, הם חושבים שהם קשורים לתוצאות הגירושין ויש להם משאלת לב שהוריהם ישובו להיות יחד והם מנסים לאחד ביניהם.
היכולת לדבר רגשות ממשיכה להתפתח בגיל הזה, אך עדיין קיים קושי לבטא מצוקות רגשיות באופן מילולי ולהגיד: "אבא, אמא קשה לי, עצוב לי, כואב לי..." . ישנה נטייה לקחת אחריות על רגשות ההורה "הפגוע" ולהאשים את אחד ההורים בעזיבת ההורה השני. המצוקות עלולות לבוא לידי ביטוי כלפי חוץ בקושי להתרכז, ירידה בלימודים, בעיות התנהגות, תוקפנות (יותר בנים), תלונות על כאבי ראש ובטן (יותר בנות) ובעיות שינה. לפעמים לא נראה סימנים למצוקה כלפי חוץ אלא נחווה שתיקה. הילד מסתגר, מסרב לשתף פעולה ולדבר על איך שהוא מרגיש. הוא עסוק בעולמו הפנימי ברגשות של עצב, אובדן, דחייה ואשמה. בגיל הזה הילד משקיע את כל האנרגיה שלו בהתפתחות קוגניטיבית, בלמידה של השדה החברתי ובבניית הערך העצמי שלו.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהאנרגיה שלו תמשיך להיות מושקעת בהתפתחות ולא בפרידה?
- לדבר עם הילדים ולעזור להם לבטא את רגשותיהם ביחס לפרידה.
- לחשוף אותם כמה שפחות לקונפליקטים בין ההורים ולפרטים שאינם לגילם.
- לתת להם סיבה פשוטה לגבי הפרידה - שיבינו שזה לא אשמתם.
- להעביר לילד מסר ברור שהפרידה היא סופית - על מנת שיוכל להשלים עם המצב.
- לוודא שהילד רואה את שני ההורים ולשניהם תפקיד משמעותי בחייו.
- לדאוג לכמה שפחות שינויים בחיי הילד בתקופה של הפרידה.
- להימנע מלגייס אותו כשליח, מעביר מסרים בין ההורים או לכרות אתו ברית במאבק לטובת אחד מהם, כך תיחסך ממנו התמודדות עם נאמנות כפולה כלפי ההורים שלוקחת המון אנרגיה ופוגעת בו.
- והכי חשוב, לחבק, לאהוב, לחזק, לעודד, להקשיב ולתת לו להיות ילד. פשוט ילד.
איך הגירושין משפיעים על ילדים בגילאי 9-12?
כל מה שכתבתי לגבי גילאי 6-8 תקף גם לכאן בתוספת כמה הבדלים משמעותיים.
זהו תחילתו של גיל ההתבגרות, הגוף מתחיל להשתנות, שינויים פיזיים והורמונליים, לפעמים קיים פער גדול בין ההתפתחות הפיזית שמתחילה מוקדם לבין ההתבגרות הנפשית.
ילדים שהוריהם מתגרשים בגיל הזה, ינסו לתווך בין ההורים. בשל יכולתם להבין את העימות בינכם הם נוטים לנקוט עמדה ולהיות שיפוטיים לגביו. כאשר רמת העימות עולה, והילד מקבל מסר כי מצפים ממנו לנקוט עמדה, הוא עלול לבחור באחד מכם ולהגיב בהתרחקות ובכעס כלפי ההורה השני.
ישנם ילדים שיתכחשו למצב, יתנהגו כאילו הכל בסדר, אך יראו סימני מצוקה בביטויים מוחצנים של התנהגות. ילדים אלו גם לרוב יסבלו מקשיים חברתיים. ילדים שמצליחים להשלים עם הגירושין לא יהיו זקוקים לאותם מנגנוני הכחשה והתנהגות.
בגילאים הללו הם חשים יותר את קונפליקט הנאמנות שהוא – לקיחת האחריות הכבדה של “למי להיות נאמן יותר”?. הילדים מרגישים גדולים ועצמאיים יותר, מסוגלים לבטא את עצמם הרבה יותר טוב ואחת הטעויות השכיחות בשלב הזה היא שאנחנו נותנים להם להחליט החלטות שהם לא אמורים לקבל. כמו מתי הם הולכים להורה השני? אצל מי הם רוצים לגור? עם מי הם רוצים לחגוג...? חשוב להקשיב לרצונו של הילד וגם להיות גמישים, אבל סופו של יום אנחנו צריכים לנהל את המערכה ולקבל את ההחלטות ביחד ולא הוא (נטל כבד מידי עבור ילד).
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל עליהם?
- להשאיר אותם מחוץ לקונפליקט (תמיד)
- לעזור להם להתמודד עם קונפליקט הנאמנויות – לדבר איתם בצורה כנה ופתוחה על הנושא, לשחרר אותם מהצורך לרצות את אחד מכם ולאפשר להם לאהוב את שניכם.
- לאפשר להם להביע כעס ותוקפנות בדרכים מקובלות ולהכיל את זה באהבה.
- במידה ואתם רואים סימני מצוקה – אל תתעלמו ותגידו זה יעבור, פנו לייעוץ עוד היום.
איך גירושין משפיעים על ילדים בגילאי 13 ומעלה?
גיל ההתבגרות.
כל כך הרבה נכתב על התקופה הסוערת הזאת, הילדים חווים בה טלטלות רגשיות וגופניות בעוצמות גדולות ומתגברות, וככל שהטלטלה חזקה ועוצמתית כך גם גלי ההדף שמגיעים אלינו ההורים. זה הגיל שהמתבגרים מתרחקים מאיתנו ומתקרבים לבני גילם. הם פחות רוצים לדבר איתנו, פחות להתחבק איתנו ויש יותר דרמה, צעקות, שתיקות, ריגושים, ביקורתיות, הסתגרות ו"אתם לא מבינים".
הם מתחילים לגבש את האישיות שלהם ואת הזהות המינית, מנסים ומתנסים בהרבה פיתויים, וכדי שהם יוכלו לעבור את השלב המבלבל הזה בטוב הם צריכים להיות פנויים ריגשית ולדעת שאנחנו שם בשבילם.
הגירושין עבור המתבגר - יוצרים חשיפה של הילדים לבעיות ביחסים בין אמא לבין אבא. הם אמנם מבינים יותר מערכות יחסים, אבל עדין לא יכולים להבין את התמונה כולה. אם היו בבית הרבה ריבים ומתח, המתבגר יכול לשמוח על הפרידה ואפילו להגיד לנו שהיינו צריכים לעשות אותה מזמן. יחד עם זאת, העיסוק בגירושי ההורים מפריע למתבגר וגוזל ממנו זמן ואנרגיה שהוא רוצה וצריך להשקיע בעצמו. כתוצאה מכך עולות תחושות של כעס עצום על ההורים הנוטלים ממנו את המקום הבטוח המאפשר לו לעבור את הסערות של הגיל בצורה הטובה ביותר. שמירת הקשר עם ההורים והקפדה על זמני השהות מתנגשים הרבה פעמים עם הצורך שלו להיות בזירה החברתית.
החשיפה לעימותים בין ההורים מובילה אותם לרגשות קשים עד כדי שנאת ההורה האחראי ושלילתו. אם יש צד פוגע.נפגע המתבגר ייקח צד, יכעס על ההורה שפגע ויזדהה עם ההורה השני. הבעיה שנוצרת בהזדהות של המתבגר כנגד ההורה מהמין האחר (המואשם), שהיא עלולה להשפיע בצורה ניכרת על תפיסת הזוגיות של המתבגר בעתיד.
תגובות שכיחות של מתבגרים לגירושי הוריהם:
- מתבגרים אשר מגיבים בפריצת גבולות ומרד אשר באים לידי ביטוי בפעילות מינית מוקדמת ונטייה למצבי סיכון (שגם ככה קיימת בגיל הזה).
- מתבגרים אשר לוקחים על עצמם תפקיד הורי – תומכים באחד ההורים ועוזרים בגידול אחיהם.
- המאבק בין ההורים גורם לחוסר רצון של המתבגר ליצור קשרים עם בני זוג ולפתח קשר אינטימי.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל על המתבגר?
- חשוב להימנע מלערב אותו בסכסוך גם כאשר הוא מביע עמדה בשלה ובוגרת.
- אין להפוך את הילד למבוגר השני בבית (הוא עדין ילד).
- אל תתפתו להפוך אותו למתווך ביניכם או שליח מסרים.
- המתבגר זקוק לחברים כקבוצת תמיכה, השהייה במחיצת ההורים על חשבון פעילויות חברתיות (כמו מסיבה) מהווה עבורו הפסד גדול. וכן רצוי להשתדל לא למנוע ממנו פעילויות אלה ולא לקחת את הבחירה שלו בחברים באופן אישי.
- אחריות הקשר בין המתבגר להורה היא על ההורה בלבד. אל תוותרו. תתקשרו, תחבקו, תחזרו אחריהם ותתאמו את הפגישות אתו לפי חיי החברה שלו.
- תנו לו לכעוס (גם אם זה בעוצמות מטורפות), תנשמו, תקשיבו ותנו לו מענה.
- תנו לו את החופש שהוא זקוק לו יחד עם גבולות ברורים והמון אהבה.
לסיום, הגירושים הם נקודה בציר הזמן שלכם ושל הילדים שלכם, הם יכולים להשפיע על הילדים שלכם בצורה שלילית, אך במידה ותבחרו לבנות פרידה כראוי, הם יכולים להשפיע על הילדים גם בצורה חיובית: הם ירוויחו חוסן נפשי, תחושת מסוגלות, עצמאות גדולה, קשר מיטיב עם שניכם ושקט נפשי.
אני לגמרי מאמינה שאפשר לחיות בשמחה בשני בתים.
ואתם?
מוזמנים לכתוב לי שאלות, תגובות והארות
