בשעה טובה, הכרתם בן זוג מקסים,
אתם מאוהבים עד השמיים ורוצים להתקדם בקשר,
להפגיש אותו עם הילדים שלכם, ובהמשך לעבור לגור יחד.
ילדים קטנים, פעוטות, נוטים לקבל בקלות יחסית בני זוג חדשים.
הם עדין לא מבינים את ההבדל בין "בין זוג" לבין "חבר"
ובאופן כללי פחות מבינים את המשמעויות העמוקות של הענין.
מבחינתם, הגיע בחור חדש לשכונה ואם נוצר חיבור והוא נחמד אליהם - הכל סבבה.
ילדים גדולים יותר ובטח ילדים בגיל ההתבגרות זקוקים לזמן הסתגלות לזוגיות השנייה של ההורה.
אני נתקלת בקליניקה במקרים בהם ההורה ממשיך דיי מהר אחרי הגירושין לזוגיות חדשה,
הילדים עדיין בתקופת האבל על פירוק הבית ולא מסוגלים להכיל דמות חדשה שבהרגשתם תופסת את מקום ההורה הביולוגי ומקבלת המון תשומת לב על חשבונם. מתחילות התנגדויות מצד הילדים לקשר, דבר שפוגע בזוגיות החדשה וגורם לסבל לכל בני הבית.
אם אני צריכה לסכם את כל המאמר במילה אחת: לאט.
ככל שתעשו את שלב ההיכרות לאט יותר ותתנו לילדים ולבן הזוג זמן להתרגל אחד לשניה ולהכיר,
כך הסיכוי שכמות ההתנגדויות תפחת.
מתי אפשר להכיר את בן הזוג לילדים?
בגדול, כשאתם מרגישים שהקשר עם בן הזוג משמעותי, רציני ומחייב, קשר לטווח ארוך.
כשהצלחתם לבסס תקשורת טובה בינכם ובסיס חברי (כדי שתוכלו לדבר על הקשיים שעולים),
וכשיש מספיק פתיחות לקבל את הילדים של הצד השני.
יש זוגות שמוכנים לאיחוד אחרי שנה ואחרים שזה קורה להם אחרי חודש.
לפעמים אחד הצדדים לוחץ על המפגש בעוד הצד השני מרגיש שהוא עדין לא מוכן או לא בטוח בקשר. אל תכנעו ללחץ, תקשיבו ללב שלכם. לא הייתם רוצים להפגיש את הילדים שלכם כל כמה חודשים עם בן זוג חדש. מעבר לכך, כל עוד אתם לא בטוחים בקשר ומפגישים את הילדים עם בן הזוג בשלב מוקדם מידי, הילדים עלולים להיקשר אליו ואם מערכת היחסים לא תחזיק מעמד הם יכולים להרגיש פגועים ונטושים. לכן, רצוי לחכות לרגע שבו אתם בטוחים בקשר.
איך עושים את זה תכל'ס?
ראשית, שתפו את הגרוש שלכם שמצאתם אהבה חדשה ורצינית, זה יכול להיות בהודעה אישית או בשיחה מכבדת וכנה פנים מול פנים. הסתרה וחוסר שיתוף יכולים להוביל לאנטגוניזם מצד הגרוש ואנחנו לא מעוניינים בכך.
בהמשך, ארגנו מספר מפגשים קצרים וקלילים של כמה שעות כמו: פיקניק, ים, טיול, באולינג ועוד. במידה ויש ילדים משני הצדדים תתחילו במפגש היכרות עם בן הזוג (ללא הילדים) ואחכ מפגשים גם עם הילדים.
במפגשים הראשונים מתנו את המגע בינכם, בלי חיבוקים, נישוקים ושאר פלירטוטים. תשמרו את זה לרגעים שאתם לבד. אתם אולי מאוהבים ושמחים, אבל יתכן שהילדים שלכם מרגישים אחרת, עצובים או כועסים על הפרידה ופירוק הבית, תנו להם את הזמן לעכל את השינויים בחיים שלהם. בהמשך, תזמינו את בן הזוג להצטרף אליכם לארוחת שישי משותפת ורק אחרי שאתם רואים שהילדים מגיבים טוב לקשר תבלו סופש שלם יחד.
ממליצה מאוד לבדוק עם הילדים בשיחה כנה ופתוחה איך הם מרגישים? אם המפגש היה להם נעים, אולי חסר להם משהו או שיש משהו שיכול להקל עליהם בתהליך. תנו להם לבטא את אשר על ליבם, גם אם זה לא נעים לאוזניכם. השיתוף והפריקה מהלב עוזרים לשחרור הרגשות הקשים ומאפשרים ניקוי וכניסה של משהו חדש. ולסיום, זוגיות פרק ב' יכולה להיות נפלאה ויחד עם זאת היא תמיד מורכבת.
מאחלת לכם להיות אחד עבור השנייה בתהליך, להקשיב, לחבק ולאהוב.
מוזמנים לכתוב לי שאלות, תגובות והארות בהצלחה!