חוסן נפשי: מה למדתי מאלון אהל
- אפרת משולם
- 12 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
אתמול ישבתי בשורה הראשונה בהאנגר 11, בהופעה של אלון אהל. התבוננתי בצעיר הזה, רק בן 24, עומד על הבמה ומחזיק ערב שלם. הוא ניגן, שר, רקד ושיתף בסיפורים מהשבי ובכל רגע כזה המחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה: מאיפה מגיעים כוחות הנפש האלו?
שנים אני יושבת בקליניקה מול עיניים שמחפשות תשובה ומזור לכאב. אני חוקרת חוסן נפשי, מנסה להבין מה זה ה"דבק" הזה שמחזיק אותנו שלמים כשהמציאות מנסה לרסק אותנו (ולפעמים גם מצליחה).
אתמול, אלון נתן לי את התשובה הכי פשוטה והכי עמוקה שיש.

חוסן נפשי והבחירה לצאת מה"שבלול"
בתחילת הערב הוא אמר: "להיות כאן אתכם זה הניצחון שלי". המשפט הזה הידהד בי חזק. הניצחון שלו הוא לא רק בעובדה שהוא חזר פיזית, אלא בבחירה שלו לא להסתגר ולהשתבלל בתוך הטראומה. הרבה פעמים הכאב מושך אותנו פנימה, לבדידות. אלון עשה את ההפך: הוא לקח את השברים שלו ואת הדבר שהוא הכי אוהב בעולם, מוזיקה, ויצא איתה החוצה כדי להתחבר אלינו.
הריפוי והחוסן הנפשי לעולם לא קורה בוואקום
ראיתי את המשפחה האדירה שלו, את הוריו עידית וקובי, ואת האהבה העצומה שהקהל הרעיף עליו. בפסיכולוגיה אנחנו קוראים לזה Holding Environment ("סביבה מחזיקה"). דונלד ויניקוט, מהפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר, לימד אותנו שהיכולת של אדם לצמוח מתוך שבר תלויה בידיעה שיש מישהו שרואה את הכאב שלו, שנותן לו Validation (תוקף) ולא משאיר אותו לבד בחושך.
כשאנחנו עוברים חוויות חיים קשות, הדבר שהכי עוזר לנו להתגבר זו הידיעה שאנחנו לא לבד. בטיפול, אנחנו יודעים שהקשר הוא הריפוי. לא הטכניקה ולא התיאוריה, אלא הידיעה שיש מישהו שרואה אותי ומחזיק עבורי את התקווה כשאני לא מסוגלת.
המנטרה של אלי שרעבי לבניית חוסן נפשי: חזק בראש, רגוע בנפש
היה רגע אחד מרגש במיוחד, כשאלון פנה לאלי שרעבי שישב בקהל. כשראינו את הדמעות של אלי על המסך הגדול, הרגשנו את הקשר המיוחד שנוצר בין השניים, קשר של גורל משותף. אלון סיפר שבשבי, אלי לימד אותו מנטרה שהפכה לחבל הצלה: "חזק בראש, רגוע בנפש".
ויקטור פרנקל, אבי הלוגותרפיה, לימד אותנו שבמקום שבו נלקחת מאדם חירותו הפיזית, נותרת לו "החירות האחרונה" – לבחור את עמדתו כלפי הסבל. המילים של אלי הפכו לקול הפנימי של אלון, והן אלו שנתנו לו כוח ומשמעות להמשך הדרך. זה לקח אותי לכוח שלנו כהורים להגיד לילדים שלנו מילים מגדלות, בדיוק כמו המילים שההורים של אלון אמרו לו אתמול מול כולם.
אהבה כאסטרטגיית הישרדות
בסופו של דבר, היה שם משהו עמוק יותר ממילים ושירים. הייתה שם אהבה, בטונות ולכל הכיוונים.
אלון ואלי הם ההוכחה שהחיים חזקים מהכל, ושאהבה היא לא מושג מופשט או קיטשי, היא אסטרטגיית הישרדות שיכולה להמיס את הכאב ולרפא אותו.
יצאתי מההופעה עם כוחות, אופטימיות ושיעור חשוב על חוסן נפשי,
קיבלתי תזכורת לכך שאהבה היא הדרך ומנטרה שאימצתי לעצמי:
חזקה בראש, רגועה בנפש.
גם לכם מגיע מקום לנשום בו
הדרך לחוסן לא חייבת לעבור בבדידות. אם מצאתם את עצמכם מהנהנים מול המילים האלו, ואם גם בכם יש פצע שמבקש ריפוי או רצון לבנות מערכות יחסים יציבות וקרובות יותר, אני מזמינה אתכם לקליניקה שלי בתל אביב (או בזום).
זה המקום שבו נוכל יחד, בגובה העיניים ובקצב שלכם, למצוא את ה"דבק" שיחזיק אתכם שלמים, ואת המנטרה שתעזור לכם להיות חזקים בראש ורגועים בנפש.
מוזמנים לכתוב לי הודעה לוואטסאפ:
