מערכת יחסים בין הורים וילדים והפצעים שנשארים בבגרות "מקום שמח" של נועה קולר היא סדרה גאונית שמציגה על המסך מערכות יחסים בצורה הכי אותנטית שיש, עם טקסטים שהם ממש לא פוליטיקלי קורקט ומאפשרת לנו שיח פנימי כנה על זוגיות, הורות ומערכות יחסים במשפחה. הפעם אני רוצה להתעכב על מערכת היחסים בין ורד לאמא שלה, אמא מזדקנת, חולה, לא מהסוג שקל לאהוב ובנוסף גם מדוכאת ורוצה למות. הטיפול בהורה מבוגר הוא הרבה יותר מקניית תרופות או נסיעה לרופא, זה מפגש מחודש עם פצעי הילדות שלנו ועם מערכת היחסים

לפעמים מה שפוגע בילד זה לא צעקות, אלא שתיקה קרה. לא מילים גסות, אלא מבט שמערער לו את הערך. ביקורת קבועה, שליטה, התעלמות, אהבה עם תנאים, אלה סימנים שקטים של הורות רעילה . כשילד נחשף שוב ושוב לדינמיקה כזו, הוא מתחיל לשאול את עצמו: "אולי באמת אני לא בסדר? אולי אני הבעיה?" כאן נכנס התפקיד שלך ההורה המיטיב . את לא יכולה לשנות את ההורה הפוגע, אבל את כן יכולה ללמד את הילד שלך לא להפנים את הרעל . את יכולה ללמד אותו איך לשמור על הנפש שלו שלמה, גם כשהוא שומע ביקורת, השפלה או התעלמות מה

אבא ארנק, דינמיקה מסובכת ביחסים בין אבות גרושים וילדיהם. איך ניתן לשנות את הדינמיקה? התשובות במאמר