מהו פצע הילדות "לא אוהבים אותי"? יש פצע ילדות  אחד שאני פוגשת שוב ושוב אצל מטופלים בקליניקה. הוא כואב בלב, שקט מבחוץ, אבל משפיע על כל מערכת יחסים  בחיים: בזוגיות, בהורות, מול משפחה וחברים. הפצע הזה נקרא: "לא אוהבים אותי" זה התחיל בילדות, לא תמיד בהיעדר אהבה מוחלטת, אלא פעמים רבות כי לא קיבלנו את סוג האהבה שהיינו זקוקים לה : חיבוק, מילים טובות, הקשבה ונוכחות. ייתכן שההורים שלנו היו עסוקים מאוד, ביקורתיים, שתלטניים או שהאהבה שלהם הרגישה מותנית: ר ק כשהיינו נחמדים, מוצלחים, מרצי

"נראית כמו מלכה ומרגישה שאין לה כלום". אלינור נכנסה אליי לקליניקה עם חיוך כובש, לבושה בג’ינס וטי-שירט פשוטים, עטורה בעגילי יהלום, טבעת נוצצת ותיק מעוצב. ריח של בושם יוקרתי ליווה אותה, אבל מתחת לכל הזוהר פגשתי אישה כואבת. פשוטה, עממית, כזו שקל להתחבר אליה – ולאהוב אותה. היא גדלה ברמלה, בבית שידע בעיקר כאב. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, אביה נטש ואמה לא תפקדה רגשית או כלכלית. אלינור נאלצה להתבגר מהר ולשרוד לבדה. כשהכירה את אורי, גם הוא ילד ממשפחה הרוסה, היה חיבור מידי והם הפכו לשו

"אני מתביישת להגיד שאני גרושה" "אני מרגיש אשם שהחלטתי להתגרש" אלו משפטים שאני שומעת בקליניקה שוב ושוב מנשים וגברים שחווים בושה ואשמה אחרי גירושים , גם זמן רב אחרי שהגירושים הסתיימו והחיים המשיכו במסלולם. רגשות של בושה ואשמה אחרי גירושים נפוצים מאוד, אבל כשהם נשארים בתוכנו, מתחת לפני השטח, אנחנו לא תמיד שמים לב איך הם ממשיכים ללוות אותנו ולהשפיע על הדרך שבה אנחנו חושבים, מרגישים ופועלים. לרוב אנשים ידעו לזהות אם הם מרגישים אשמה או בושה, אבל מה שפחות ברור הוא - עד כמה ההשפעה של