מערכת יחסים בין הורים וילדים והפצעים שנשארים בבגרות "מקום שמח" של נועה קולר היא סדרה גאונית שמציגה על המסך מערכות יחסים בצורה הכי אותנטית שיש, עם טקסטים שהם ממש לא פוליטיקלי קורקט ומאפשרת לנו שיח פנימי כנה על זוגיות, הורות ומערכות יחסים במשפחה. הפעם אני רוצה להתעכב על מערכת היחסים בין ורד לאמא שלה, אמא מזדקנת, חולה, לא מהסוג שקל לאהוב ובנוסף גם מדוכאת ורוצה למות. הטיפול בהורה מבוגר הוא הרבה יותר מקניית תרופות או נסיעה לרופא, זה מפגש מחודש עם פצעי הילדות שלנו ועם מערכת היחסים

מהו פצע הילדות "לא אוהבים אותי"? יש פצע ילדות אחד שאני פוגשת שוב ושוב אצל מטופלים בקליניקה. הוא כואב בלב, שקט מבחוץ, אבל משפיע על כל מערכת יחסים בחיים: בזוגיות, בהורות, מול משפחה וחברים. הפצע הזה נקרא: "לא אוהבים אותי" זה התחיל בילדות, לא תמיד בהיעדר אהבה מוחלטת, אלא פעמים רבות כי לא קיבלנו את סוג האהבה שהיינו זקוקים לה : חיבוק, מילים טובות, הקשבה ונוכחות. ייתכן שההורים שלנו היו עסוקים מאוד, ביקורתיים, שתלטניים או שהאהבה שלהם הרגישה מותנית: ר ק כשהיינו נחמדים, מוצלחים, מרצי

מכירים את "הילדים השקופים"? הם מתפקדים כרגיל נפגשים עם חברים, יוצאים סבבה בלימודים בדר"כ בגיל ההתבגרות, מבחוץ הכל נראה כרגיל אבל מבפנים - חור שחור. הם מסתירים כאב גדול לא מדברים, שותקים. הם רוצים להראות לכולם שהם בסדר שהם יכולים להסתדר לבד אבל בפועל, הם בוכים בלילה, בודדים. המשאלה הכי גדולה של הילדים האלה שמישהו יראה אותם. יראה אותם באמת, את הנשמה שלהם, את הכאב. הם רוצים שתלחמו עליהם שלא תוותרו. אז אם אתם מכירים ילד כזה - דברו איתו, חבקו אותו, תסתכלו לו בעיניים, גם כשהוא מתנג